| |
תרגיל דגל כחול 2017
מאת עמוס
דור וריקארדו ניקולי
החל
מהמהדורה הראשונה שנערכה בשנת 2013, מארגן כל שנתיים חיל האוויר והחלל הישראלי
כפעילות בינלאומית, תרגיל רב משתתפים שנועד להכשיר את חילות האוויר השונים לפעול
בתוך קואליציות בינלאומיות, ומתרגל את המשתתפים הזרים ללמוד לעבוד בסביבה אחרת מזו
של מדינתם, ולהתגבר על בעיות שפה, על נהלים שונים ועל דרך חשיבה.
דגל כחול הוא פרויקט ענק מימדים עבור חיל האוויר, וכולל מאמץ
משותף של יחידות וגופים רבים הצורך משאבים רבים. הוא נולד תוך ניצול הניסיון שצבר
חיל האוויר בזירה הבינלאומית מהשתתפות בעבר בתרגילים דומים כגון: דגל אדום
בארה"ב, דגל האביב וסטארקס באיטליה, ונאטוליאן איגל בטורקיה.
מהדורת 2017 היתה התרגיל הבינלאומי הגדול ביותר שנערך עד כה
בישראל, השתתפו בו כ-100 מטוסים ויותר כ -1,200 חיילים, שמקורם במספר יחידות מחיל
האוויר הישראלי, ומכוחות אוויר זרים. במהדורה זו, נכללו יחידות וטייסות חיל האוויר
של ישראל, צרפת, גרמניה, יוון, הודו, איטליה, פולין וארה"ב.
עבור שניים מחילות האוויר, גרמניה והודו, היתה זו הופעת בכורה
בישראל, בעוד חיל האוויר הצרפתי חזר לארץ לאחר הפסקה של כ -61 שנים. הפעם האחרונה
לפריסה צרפתית בישראל התקיימה במהלך משבר סואץ ב -1956.
מסיבות פוליטיות ברורות, התסריטים שאומצו בתרגיל היו נייטרליים
מאוד: שישה מהמדינות המשתתפות הינן חברות בנאט"ו,
ישראל לפחות רישמית עדיין לא. כמו כן, לתכנן פעולות
כביכול בזירה המזרח תיכונית, כמו בלבנון ובאיראן, לא היה נכון מבחינה פוליטית. לכן
התסריט התבסס על מעורבות כללית "צפון נגד דרום".
הכוחות
הכחולים שנלחמו נגד הכוחות האדומים בקרבות אוויר-אוויר, תקיפות קרקע, דיכוי
ו/או השמדת מערכות הגנה אווירית, לוחמה
אלקטרונית ופעולות כוחות מיוחדים. בניגוד לתרגילים כמו "דגל
אדום", "דגל כחול" אינו מעמיד את הכוחות זה
נגד זה בתרגילי לחימה שונים: התרגיל הישראלי נועד לענות על הדרישות של הכוחות
המשתתפים, תוך שימת דגש על שיתוף פעולה ולא על תחרות.
ארגון התרגיל החל כשנה קודם לכן, התרגיל אורגן ותואם על ידי מטה
חיל האוויר, יחד עם מרכז ההדרכה המתקדמת, בבסיס חיל האוויר עובדה. בסיס זה, הממוקם
בחלקה הדרומי של ישראל, לא רחוק מאילת, משמש למעשה את חיל האוויר לביצוע אימוני
קרב מתקדמים, תוך ניצול שורה של מתקנים ויחידות. היחידה הוקמה בשנת 2005, כטייסת
115 "הדרקון המעופף", שנקראת כיום "הטייסת אדומה", כיוון שהיא
מיועדת לשמש כטייסת ביום אויב לטובת כל טייסות חיל האוויר הישראלי, ולשם כך היא
מצוידת במספר מטוסי
,F-16C
המתמחים בשכפול טקטיקות אויב פוטנציאליות ובפרופילי טיסה של האויב. הטייסת האדומה,
שעד לא מזמן הפעילה גם מסוקי קוברה, מנהלת גם מערכת פיקוד ושליטה בסגנון אויב
(יחידת בקרת קרקע). האימונים מחולקים למספר איזורים בנגב, הם כוללים אזור אימונים
באש חיה, אזור טיסה על קולי בגובה רב, ואזור המוקדש לטיסה בגבהים נמוכים. המטווחים
מציעים גם מטרות אמיתיות על הקרקע, ואיומי טילי קרקע-אוויר.
השלב
המבצעי של התרגיל החל ב-2 בנובמבר 2017, בתדרוך כללי ראשוני של כל המשתתפים. כל
התרגיל נמשך שבועיים, וסודרה בצורה כזו, שתציע קושי הולך וגובר במבצעיים האוויריים.
כל יום אימונים הורכב משני גלי משימות עיקריים. בתחילה בוצעו טיסות הכרות וטיסות
חימום, ואילו ב-7 וב-8 בנובמבר בוצעו משימות הגנה אווירית. בין
ה-9 ל-12 בנובמבר, התוכנית כללה משימות של כחול לעומת כחול, פעילות המתואמת על
בסיס דו-צדדי: כל משתתף ארגן משימות נגד אחד המשתתפים האחרים, כדי לטוס במיטב
היכולות. ה-13-15 בנובמבר הוקדשו לפעולות של הכוחות המיוחדים בלילה, כשהמשתתפים
העיקריים בה היו כוחות קומאנדו מיוחדים מהודו (יחידת "גארוד") ויחידת החילוץ והפינוי בהטס 669 מישראל,
הנתמכים על ידי מטוסי C-130J של
שתי המדינות, על ידי מסוקי בלקהוק ועל ידי כל מטוסי הקרב האחרים כליווי והגנה.
לבסוף, ב-16 בנובמבר, היום האחרון של התרגיל שבו השתתף כוח גדול ,ובו נערכה הפעילות המורכבת ביותר
שבו נקראו כל המשתתפים להציע את הביצועים הטובים ביותר שלהם בסביבת איום גבוהה.
התרגיל כולו מדמה תרחיש לחימה מתמשך. כל יום מטרות שונות נפגעות וכל משימה, מוצלחת
או לא, משפיעה על שאר התרגיל. במהלך הפעילות ביצעו המשתתפים הגנה על גבולות, קרבות
אוויר-אוויר ומסלולים דו-כיווניים של "כחול נגד כחול", שבהם המטוסים
המשתתפים מתחלקים לתוקפים ולמגינים, ונלחמים זה בזה. כ-100 גיחות בוצעו בכל יום,
ובסך הכול בוצעו כ-1,000 גיחות במשך כל התרגיל.
הכוחות
המיוחדים בתרגיל כללו משימות קרקעיות ואוויריות, כמו לוחמה עירונית, ניווט והנצלת
טייסים. כוחות אלה התאמנו לבד בשבוע הראשון לתרגיל, והם היו חלק מהפעילות העיקרית
של דגל כחול במהלך השבוע השני. סרן טל מיחידת 669 אמר בראיון: "בתרגיל אנו שמים דגש
על עבודת צוות ויכולת שת"פ עם כוחות חי"ר בשטח. כמו כן מטרתיינו לחזק את שיתוף
הפעולה בין הלוחמים לאנשי צוות האוויר על מנת למזער את זמן שהות המסוקים על הקרקע.
אחד האתגרים המרכזיים שניצבנו בפניהם בעת תיכנון התרגיל היה הניסיון להתאים את
תוכנו לשני הכוחות. היחידה ההודית שונה מהיחידה שלנו 669, אבל ישנם קווי דמיון
רבים."
סא"ל
נדב, מפקד טייסת 133 שהובילה השנה את תרגיל דגל כחול מסביר כי גיחות להגנת הגבול,
דומות מאד להגנת השמיים, תרחיש שאנו
עורכים לרוב בחיל האוויר, בכחול לעומת כחול, שתי קבוצות כחולות ברמה שווה מתחרות
זו בזו. תרחיש זה דורש יצירתיות, חשיבה לטווח ארוך ויכולות אנליטיות. זהו מאבק
נפשי שבו כל צד צריך לחשוב איך לנצח את היריב השווה שלו. התרחיש השלישי שבוצע
בתרגיל הוא התקפות אוויר-קרקע בשטח האויב, מול איומי סאם ואיומי אוויר-אוויר. זו
היתה טייסת 133 שהכתיבה את תוכן התרגיל. עוד אמר סא"ל נדב: "התחלנו
לעבוד על התרגיל לפני כשנה, ובארבעת החודשים האחרונים התמקדו כמעט אך ורק בו. זהו
תרגיל מסיבי, בקנה מידה שמעולם לא התרחש כאן, והוא דורש את מלוא תשומת הלב של כל
המעורבים. כטייסת מובילה, אנחנו אחראים לחזרות המשתתפים, לתרחישים והמשימות
המתבצעות וכן לקביעת החוקים שלהם."
לדברי
סא"ל רועי, מפקד
טייסת תעופה בבסיס עובדה: "ההתמקדות העיקרית של התרגיל היא למידה
טקטית הדדית, להכיר טוב יותר את השני, להגביר את שיתוף הפעולה הרב-לאומי ולנצל
אימונים איכותיים. אולם מעל הכל הקפדה על בטיחות ללא פשרות. היבט נוסף של התרגיל
היה השתתפות מלאה של כל המשתתפים בכל תחומי התרגיל ובכל הפעילויות. לא רק לטוס יחד
- תדריכים ותחקירים משותפים, ארוחות משותפות, ופעילויות נוספות ברוח של שיתוף
וחלוקת ידע הדדי. למעשה, אחת הבעיות העיקריות שהתעוררה היא נושא התקשורת...שכן
השימוש בשפה האנגלית אינו ברמה זהה עבור כולם ומאידך מאלץ את המשתתפים להיפגש,
להכיר ולהבין האחד את השני בצורה טובה יותר.
חשיבות
רבה בתרגיל מסוג זה הוא ניצול מירבי ובאופן הטוב ביותר של המרחב באווירי הצר של
מדינת ישראל. כל המרחב האווירי של ישראל נשלט ע"י חיל האוויר, וזאת על מנת לנהל את
התנועה הצבאית והאזרחית בצורה היעילה והבטוחה ביותר. וכן על מנת להיות בזהוי מושלם
ושליטה על כל סוגי כלי הטייס הטסים במרחבה האווירי. דגל כחול 2017 עשה שימוש במרחב האווירי של ישראל, הממוקם מדרום לקו תל אביב - ירושלים, ועד אילת. החלק
הצפוני של אזור זה היה "המדינה הכחולה" ואילו החלק הדרומי היה "המדינה האדומה".
אזורים מסויימים הוכשרו ספציפית, ולא היו מגבלות של גובה טיסה ומהירויות טיסה עבור
המשתתפים. טיסה ברמה נמוכה היה אחד מהנושאים העיקריים בתרגיל זה.
"סימטת"
האוויר לטיסות אזרחיות המופנות לאילת וממנה, הועברה למרחב האווירי של ירדן בזמן
התרגיל. ההגבלות על התנועה האווירית האזרחית יושמו רק כ-3 שעות ביום, במהלך הפעילות
המבצעית בלבד קרי בזמן הטיסות. כל גל נמשך כשעה וחצי. יחידת הבקרה בעובדה הייתה אחראית על המודעות המצבית של התרגיל, היא יחידת ה- ATC לתנועה
המקומית, והיא פועלת גם כיירוט בקרת קרקע (GCI) עבור הכוחות האדומים. אלה ניתנו כמובן על ידי הטייסת האדומה אך בעת הצורך
"הושאלו" לה מטוסים נוספים מטייסות אחרות שפרסו בבסיס. האיומים כללו
לראשונה גם סוללת "יהלום" של כוחות ההגנה האווירית, שפרסה לראשונה לבסיס
עובדה. והשתתפה לראשונה בתרגיל דגל כחול.
סא"ל בנג'מין ס. פרייבורן , מפקד טייסת 510
של חא"א אמר: "אנחנו אסירי תודה על ההזדמנות להתאמן עם כל כך הרבה
מדינות בבת אחת, אנחנו בדרך כלל מתאמנים עם מדינה אחת בכל פעם. אין דרך טובה יותר
ללמוד איך לבצע משימה טוב יותר מאשר שיתוף של בעלי השקפות שונות. מכיוון שבדרך כלל
איננו טסים לבד בארה"ב, אנו מתמקדים ביכולת הפעולה ההדדית, כלומר ביכולת
להבין אחד את השני במטרה להגיע לאותה מטרה. חשוב לנו מאוד להגיע למקום לא מוכר
וללמוד כיצד לתמוך זה בזה
."
אל"מ
איתמר, מפקד בסיס עובדה אמר: "תרגיל דגל כחול הינו אירוע מרכזי בחיל האוויר
שבמסגרתו אנו פועלים ומכשירים
כוח אווירי
עצום במשך שבועיים רצופים. היכולת לארח שבעה כוחות אוויר, להתאמן ולדון יחד, לשתף
פעולה, משקפת את מעמדנו הבינלאומי ואת יכולתנו הלאומית. בעולם שבו אנו חיים כיום,
למדינה חייבת להיות היכולת ליצור קואליציות ואנו רוצים ללמוד מכוחות אוויר אחרים,
לחזק את יכולת ההרתעה שלנו ולהציג את יכולות חיל האוויר הישראלי בפני השותפים
שלנו.
התרגיל כולו היה מתואם על ידי קצין אוויר ממפקדת
חיל האוויר בדרגת אלוף. אך מפקדי המשימות נבחרו על בסיס של סבב, בין טייסי היחידות
המשתתפות בתרגיל. יחידת הבקרה שלטה גם במשימות אוויר-אוויר וגם במשימות
האוויר-קרקע של הכוחות הכחולים, ויחידת ניהול נפרדת ניהלה את הכוחות האדומים.
הפיקוד והבקרה המוטסת סופקו על-ידי מטוסי
נחשון/עיטם מטייסת 122. בתרגיל הופעלו גם
יחידות עזר נוספות כגון יחידות לוחמה אלקטרונית, כטממ"ים ומסוקים, אך לא
הוזכרו במפורש, ולא הוסבר לנו הכתבים תפקידם. הכוחות האדומים ניהלו גם את התחקיר
בסוף כל משימה סא"ל ג'י, מחיל האוויר האיטלקי, אמר: "ההבדלים בין טיסה
בישראל לטיסה באיטליה הם הסביבה המבצעית. בישראל אנו מתאמנים בטיסות בגובה נמוך
כנגד מגוון של איומים ותרחישים שהינם מורכבים מאוד לביצוע באיטליה. העובדה שלדגל
כחול של השנה יש משתתפים רבים השנה, מאפשרת לנו לחלוק מידע נוסף, ללמוד יותר ולשפר
את היכולות שלנו. חיל האוויר האיטלקי כבר התאמן מספר פעמים בישראל, והתרגיל הנוכחי
ממשיך לחזק את הקשרים בינינו.
סא"ל
גיא, מפקד ענף הדרכה בלהק אוויר ציין כי לחיל האוויר
שתי מטרות עיקריות בתרגיל:
הראשונה היא לשפר את הנכונות המבצעית של כל הכוחות האוויריים המעורבים באמצעות
חוויית הכשרה הדדית איכותית, תוך יצירת קרקע פורייה ללמידה הדדית. השני הוא להראות
לעולם כי חיל האוויר הישראלי הוא כוח מתקדם, חזק ומוביל, ומשפר את מעמדה הבינלאומי
של ישראל כתוצאה מכך. אנו רואים כל משתתף כשגריר. כל היחידות שרצינו לשתף בתרגיל
השתתפו והיו שותפים מלאים. זה די מרגש לראות את כל סוגי המטוסים האלה טסים לכאן.
"דגל כחול הוא ייחודי כי זה קורה בישראל. לא הרבה מדינות יכולות לארח תרגילים
רב-צדדיים כאלה ברמה כזו. כולם מתאמנים די קשה, והקושי גבר בכל יום."
סא"ל ריצ'רד הכט, מפקד
תחום תב"ל של חיל האוויר הישראלי אמר: "אנשים רואים שיש הרבה מה
ללמוד מישראל. במרחב האווירי הזעיר שלנו ובסביבתינו, הדברים כה אינטנסיביים.
הרוסים כאן. רבים מחילות האוויר של העולם עוברים כאן בדרכם לפעולות בסוריה ובדרום
לבנון. אז אנחנו מספקים מעין מעבדה קרבית שבה כוחות יכולים לחדד קשת של מיומנויות
הדרושות למאבק באיומים הולכים וגדלים."
ההשתתפות הגדולה בדגל כחול של חילות האוויר
הזרים, והתקשורת בינלאומית, מהווה הוכחה ברורה לכך שיותר מדינות מאי פעם מוכנות
לשתף פעולה עם ישראל, ואינן חוששות להראות זאת בפומבי: זו היתה הצלחה של המדיניות
הישראלית, שהצליחה לפעול במסגרת הצבאית ולשתף את התקשורת הבינלאומית ביחס פתוח
ואוהד.
|
|
